מסכמת שנה באזרחות

מיקרופון על במה מוכן להרצאה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

שנה באזרחות, גיל 22 נושם לי בכבדות לי על העורף,

אני מנסה לא להצטמרר כשאני מבינה כמה מהר הזמן עובר והמחשבות שלי בדיאלוג אין סופי,

משתוללות ומרגיעות את עצמן.

 

שאלו אותי אם הסופ"שים שלי נראים כמו שאר השבוע שלי,

עניתי שמבחינתי החיים שלי הם למידה בלתי פוסקת אז כנראה שכן,

רק עם יותר משפחה וחברים.

מיליון מטרות, מיליון עצות, מיליון אנשים, מיליון דעות.

וכל אחד רואה בך אותו, וכל אחד מדבר לעצמו של פעם, או לעצמו של עכשיו, דרכך.

 

אני שומעת את כולם, אבל מקשיבה לעצמי. לא יכולה אחרת.

חברה שאלה אותי מה חשוב לי- התשובה שלי היא מאוד ברורה וחד משמעית:

להיות נאמנה לעצמי.

 

תקראו לזה זאבה בודדה או סוליסטית או יזמת או מה שפאקינג בא לכם,

נולדנו בשביל להגשים את עצמנו. ההבנה הזו היא מה שמשותף לרוב האנשים שאני באה איתם באינטרקציה.

אנחנו נהפכים לממוצע של 5 האנשים שאנחנו מבלים איתם הכי הרבה זמן.

המחשבה הזו בתודעה שלי תמיד ואני מוצאת לנכון לשתף אותה עם כל מי שאכפת לי ממנו- כולם.

 

מחשבות הן דבר מדבק.

לחץ מדבק.

שלווה מדבקת.

לסביבה שלנו יש השפעה עצומה על האמונה שלנו בעצמנו ובסופו של דבר גם על ההצלחה שלנו.

ואת ההצלחה שלנו? רק אנחנו מגדירים.

 

השנה הזו הייתה שנה של ללמוד את העולם.

מיתוג, כתיבה, עסקים, עצמאיים, עצמאיות, נטוורקינג, הפקות.

אין ספור קונפליקטים עצמיים,

תכנון העתיד, אסטרטגיה,

ההבנה כמה אסטרטגיה יכולה להיות חסרת משמעות,

ושמה שהופך אותנו לחזקים באמת היא היכולת שלנו להתרגל במהירות לשינויים.

 

עם כל האסימונים שנפלו לי,

יכולתי לרוקן מכונה שלמה של בובות. נשבעת.

 

הפתיחות המחשבתית.

ה"אין מצב שאת רק בת 21! איך הגעת לתובנות האלה בגיל הזה?"

"שמעי, את יותר בוגרת מהרבה אנשים מבוגרים שאני מכיר"

"מי גרר אותך לכנס הזה? בדוק באת עם אחד ההורים"

"מה הסיפור שלך? בטוח יש כאן סיפור"

 

וואלה. לכל אחד יש סיפור. משוגעת על אמנות הסטוריטלינג.

אם נחפור מספיק עמוק ומספיק בעדינות- נגלה, והוא יסביר לנו הרבה מאוד אודות אותו אדם.

 

אני חושבת שבגרות מתחילה מלהכיר את עצמך. ממש טוב. לעומק.

מלחקור גם את הצדדים הלא נעימים, להבין מאיפה הכל נובע.

למה אנחנו מתנהגים איך שאנחנו מתנהגים? מה הערכים שחשובים לנו?

איך היכולות והאהבות שלנו מסתכרנות עם המציאות הכל כך דינאמית שאנחנו חיים בה,

גם מבחינת תרומה לעולם וגם מבחינת שוק העבודה?

 

ולמרות הסטנדרט הפסיכי שאני מציבה לעצמי בכל תחום בחיים שלי בערך, ולמרות שלפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי-

טוב לי.

כי אני יודעת שהכל עניין של זמן. אין לי ספק בזה.

אני מחייכת כשאני כותבת את זה. זה מרגיע.

 

אם אני מנקזת את כל 5,000 תחומי העניין והאהבות שלי למשהו אחד מרכזי, ברור לי שהכותרת תהיה "התפתחות אישית".

וזה הרעיון של BOSS UP, זו האידיאולוגיה שלי.

לכן חשוב לי שאנשים ידעו אנגלית- הם יוכלו להחשף לכל כך הרבה תכנים מדהימים ומשני חיים.

וחשוב לי לעודד אנשים להזיז את הגוף שלהם ולדחוף אותם לעולם של הפיטנס ואורח חיים בריא- יש קשר ישיר בין ספורט לביטחון, ובין גוף לנפש.

וחשוב לי לעודד אנשים ליצור- לכתוב, לצייר, לשיר, לצלם, לרקוד, לנגן, לשחק. והרשימה אין סופית. נולדנו ליצור. להתבטא. לממש את עצמנו.

 

זה המסר שלי לעולם, שאמשיך להפיץ עד ליומי האחרון:

אנחנו הבוסים של החיים שלנו. החיים שלנו באחריותנו.

הגיע הזמן שנעוף על החלומות שלנו בכל הכוח.

אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו.

החדשות המעולות הן, שאנחנו כאן ביחד.

 

לפעמים, פשוט צריך לקחת צעד אחורה ולהעריך. כמה שום דבר לא מובן מאליו.

אז תודה מכל הלב לכל האהובים והאהובות שלקחו חלק בחיי בשנה האחרונה. אתם מוערכים, מאוד. ויש סיבה שהייתם שם.

 

החיים שלי מתחברים כמו פאזל, ותוך כדי תנועה אני דואגת לחבר בין הרבה אנשים שהבטן שלי מסמנת לי שנכון שיכירו. אני רואה בזה סוג של שליחות.

ונחשו מה? העולם מחזיר לי אהבה פי אלף.

זה מטורף.

 

לא יודעת מה הייתי עושה בלי לכתוב. בחיי. תודה על זה.

 

אנשים מרגשים אותי.

שיחות עמוקות עם קשר עין מהפנט מרגשות אותי.

נשמות שנחשפות מרגשות אותי.

אמנות, מוזיקה, שפה משותפת,

הבנה ללא מילים,

תנועות של ריקוד שבאות עמוק מבפנים,

מלוות בחיוך ועיניים עצומות שמזכירות לי-

 

נולדנו לחופש.

שגכנגנגנכגגמעג

רשימת התפוצה שלנו

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

תוכן איכותי ישירות לאינבוקס שלכם